נדב נכנס למסגרת חינוכית לראשונה כשהיה בן שישה חודשים. הוא נכנס למשפחתון קטן ומומלץ מאוד באזור מגורנו, בדיוק חודש לפני גילוי האלרגיה. כשגילינו את האלרגיה שלו לבוטנים, התמזל מזלנו, והגננת במשפחתון נרתמה למשימת השמירה על נדב. היא אסרה על כניסה של בוטנים לגן (בעיקר היה מדובר על אחים של התינוקות שהיו מגיעים עם שקיות במבה בשעת האיסוף), ועשתה כל מה שהיה אפשר לעשות כדי לשמור על נדב. נדב נשאר במשפחתון עד גיל שנתיים.

השנה נדב עבר לגן פרטי אחר אחרי חיפוש ארוך ומסובך (זוכרים את הסיפור? אלרגיות למזון ומסגרות חינוכיות). גם בגן הנוכחי אני מרגישה מאוד בנוח ומשוכנעת שבחרתי מקום נכון עבור נדב.

מה שמרגיע אותי כשאני חושבת על המסגרות החינוכיות שנדב היה בהן, זו העובדה שאני בחרתי אותם. בחרתי רק את המקומות שהרגשתי שנדב יהיה בטוח (נכון, בחרתי את המשפחתון לפני שידעתי על האלרגיה אבל השארתי אותו שם בזכות התחושה המצוינת שהיתה לי). לקראת השנה הבאה אני מפחדת. נדב יכנס בספטמבר הקרוב לגן עירייה. שמעתי דברים נפלאים על הגנים בשכונה שלנו, אבל לא מפיו של הורה לילד אלרגי. ככל שידוע לי כרגע אין ילדים אלרגיים בגן שנדב מיועד אליו. 

מה יהיה? מה אם הגננת לא משתפת פעולה איתי כמו שהייתי רוצה? מה אם היא לא מבינה את הסכנות של האלרגיה או לא לוקחת אותן ברצינות? איך יקבלו ההורים האחרים את האלרגיות של נדב? האם הגננת תהיה מוכנה לבוא לקראתנו ולהמנע מלהגיש במבה במסיבות יום הולדת? מה יהיה בצהרון? האם בכלל יקבלו אותו? האם יהיה לו מה לאכול?

זו מקצת השאלות שיש לי לגבי השנה הבאה. עוד מעט ארשום את נדב לגן ואגיש בקשה לסייעת רפואית (אשמח לכל טיפ בנושא!). המחשבה שלנדב תהיה סייעת קצת מרגיעה אותי, אבל זה לא מספיק. מה יקרה כאשר היא תיעדר מן העבודה לחופשת מחלה? מה אם לא תשים לב לרגע ונדב ייחשף לאלרגן? 

חוסר הברירה מאוד מדאיג אותי. אני מאוד רוצה להאמין שכולם יבינו את האלרגיות של נדב, יבואו לקראתנו בכיף, ושתהיה שנה רגועה ובטוחה. אבל משהו אצלי לא רגוע. כנראה שזה הפחד מן הלא נודע.

בטח אכתוב עוד הרבה בנושא בתשעת החודשים הקרובים. זה שינוי מאוד גדול שמביא עמו לא מעט לחצים ומעורר הרבה סימני שאלה. בינתיים, אשמח לדעת איך היה המעבר שלכם ממסגרת פרטית לגן עירייה. האם יש לכם טיפים חשובים בשבילי בשלב הזה? אנא שתפו.