בחיי! זה קשה להבין איך לא מתחשבים בילדים שלנו.

אתם יודעים מה? לפעמים אני מבינה אותם. אני מבינה שזה לא נוח כשיש ילד אלרגי בגן. אני מבינה שיש ילדים בעייתים באוכל וקשה למצוא להם חלופה. אני מבינה שגננות ומורים מפחדים מהעניין. 

אני ערה לשיח שמתנהל בעניין ברשתות החברתיות והוא מלא בכעס ובאמוציות כלפי אחרים שלא מבינים, שלא מתחשבים בילדינו. אני איתכם! לא מזמן מצאתי את עצמי מתעצבנת על אמא אחרת בגן של נדב בגלל שהיא לא הכינה עוגת יום הולדת לפי הנחיות הצוות. זה באמת מכעיס, מעצבן וגם מקשה מאוד. 

ובכל זאת, איך אני מבינה? אני מבינה כי אני יודעת שזה לא בכוונה. אני יודעת שהם פשוט לא מבינים את הסיכונים. הרי, אני מאמינה שהם לא רוצים לפגוע בילדינו. 

אני מציעה שלא נתעצבן. שלא נתעצבן על ההורים, על משרד החינוך, על ביטוח לאומי ועל כל מי שלא מתחלחל כמונו מהעניין. חשוב שנזכור שזו אחריותנו לשמור על ילידנו. זה אומר לקיים, או לכל הפחות, לארגן הדרכות לצוות החינוכי בגן ובבית הספר, להסביר בסבלנות להורים אחרים על אודות הסיכונים שבחשיפה לאלרגנים ופשוט לדבר על זה. לדעתי זו דרך המלך להעלאת המודעות לאלרגיות מסכנות חיים בישראל – קודם בקהילה המצומצמת ובסביבה הקרובה שלכם, ורק לאחר מכן במעגלים רחבים יותר. 

המשימה בהחלט לא פשוטה, וזה לא תמיד נעים ״לחפור״ בנושא ולהציק לאחרים, אבל הבנתי שאין דרך אחרת, ושכמעט תמיד זה מתקבל באהבה וברצון לעזור. 

בפתח השנה החדשה אני מציבה לעצמי מטרה – לא להתעצבן על אחרים שלא מבינים את האלרגיה, אלה לנסות ולהסביר. כתיבה במסגרת הבלוג זו אחת הדרכים שלי לעשות את זה. אם נמשיך לדבר על הנושא ולהציף את הבעיות, זה לא ירד מסדר היום במדינה הקטנה שלנו.

שתהיה לכולנו שנה טובה ובריאה. חג שמח!